תגית: תנ"ך

הרב אורי שרקי נתפס בעבר על ידי כמישהו שאת הדוקטרינות שלו אני יכול לסבול. למעשה, אני עדיין מעדיף אותן על פני טענות הרב זמיר כהן וחבר מרעיו לארגון הידברות. אבל, כמובן, דבריו נראים עמוקים רק בהסתכלות שטחית, ומראה התעתועים הזה קורס תחת המשקל של תהליך חשיבה ביקורתית נאות. הפעם אעסוק בטעות מאד ספציפית שהוא עשה במספר מקומות שונים.

בעבר הגבתי לשני מאמרים של הרב שרקי (1, 2) שנכתבו בתוך חוברת בשם "שורשי החיים". הרי הפתיחה לפרק בחוברת הזאת שעוסק בביקורת המקרא:

ביקורת המקרא היא שיטה כביכול-מדעית ללימוד כתבי הקודש. מדוע כביכול-מדעית?משום שהיא בנויה על הנחת יסוד שלא הוכחה לעולם – שלא תיתכן אפשרות של נבואה. מהנחה זו הגיעו מבקרי המקרא למסקנה ההכרחית שהתורה אינה מן השמים, ולכן צריך לבדוק מתי הוא (טעות במקור – עידו) חוברה, על ידי מי, לצורך מה וכדומה. שיטה זאת נלמדת במקומות רבים בעולם ובפרט בישראל, ולכן יש לתת עליה את הדעת.

בצורה אירונית, הכותרת שמעל הטקסט שציטטתי היא "פסבדו-מדע". הרב שרקי לגמרי לא מבין איך מדע עובד מבחינה פילוסופית ומה ההבדל בין מדע לפסוודו-מדע. במילים אחרות, הוא מאשים את תומכי ביקורת המקרא בכשל שהוא עושה.

בקטע הזה הרב שרקי טוען שביקורת המקרא מניחה שלא תיתכן נבואה. מכאן לדבריו היא מסיקה מסקנה "הכרחית" שהתורה אינה מן השמים ושאין אלוהים. זאת לא הדרך שבה הם הסיקו זאת. בתחילת מחקרם המדעי תומכי ביקורת המקרא לא מניחים שלא תיתכן נבואה, וגם לא מניחים שהתורה אינה מן השמים. הם לא מניחים שום דבר על קיומו של אלוהים. בניגוד לרב שרקי, הם מודעים לדרישה בסיסית מכל טענה מדעית.

הפילוסופיה של המדע מחייבת כל טענה מדעית להיות ברת הפרכה. הסיבה לכך קשורה לבעיה שנובעת מדרך הסקת המסקנות שלנו. מדענים, ולמעשה כל בני האדם, מסיקים מסקנות על סמך הניסיון שלהם עם הטבע (אם כי מדענים מבצעים ניסויים ותצפיות מבוקרים הרבה יותר מאדם רגיל). כל אחד מאיתנו יודע שאפשר לקבל כוויה אם נוגעים בתנור חם, אבל אם לא היינו לומדים זאת מהניסיון לא היינו יודעים זאת בכלל. עד שלא הודגם לנו האפקט המכאיב של חום רב על הגוף האנושי בשלב כלשהו בחיינו אין באפשרותנו להשתמש בחשיבה בלבד, ללא ניסוי או ניסיון, כדי להסיק שהוא יגרום לכאב.

אך כאן טמונה בעיה קשה. אין שום דבר שמבטיח לנו שהאפקט של חום הוא אותו דבר בכל פעם. כלומר, כל מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות מוחלטת היא שבכל מקרה בעבר שבו נגענו באש, לדוגמא, הרגשנו כאב. אבל אין שום דרך רציונאלית להצדיק את המסקנה שנרגיש בוודאות מוחלטת כאב בפעמים הבאות בהן ניגע באש. המסקנה היחידה שאנחנו יכולים להסיק היא שבהתחשב בכל המקרים בהם הניסיון לימד אותנו שקיבלנו כוויה, יש סיכוי גבוה מאד שאותו דבר יקרה שוב, אך תמיד קיים סיכוי, קטן ככל שיהיה, שזה לא יקרה. הדרך הזאת להסקת מסקנות נקראת אינדוקציה – הסקת מסקנות מדברים בודדים לכל הדברים שנראים זהים להם, מהפרט אל הכלל. למסקנות שלה צריכים תמיד להתייחס כבעלות הסתברות. בעייתה האינדוקציה מכריחה תיאוריית ועובדות מדעיות להיות ברות הפרכה.

אך ראו מה יצטרכו חוקרי ביקורת המקרא להניח כשהם חוקרים את התנ"ך כדי לרצות את הרב שרקי: התורה ניתנה משמים, או במילים אחרות, מאלוהים. נניח שלרב שרקי יש דרך תקפה לוגית ומחוזקת על ידי עובדות נכונות להגיע למסקנה הזאת (דבר שעוד לא ראיתי ממנו). המסקנה הזאת בהכרח דורשת את קיומה של ישות אלוהית שתיתן את התורה. קיומו של אל כלשהו לא יכול להיות עובדה מדעית, משום שאין שום צורה שבה קיומו יכול להיות מופרך. אפשר לנסות להוכיח שאלוהים קיים, אבל מה יהווה ראיה שהוא לא? בכלליות, שום דבר לא יכול להוות ראיה שאלים לא קיימים בכלל. גם אם טענה לגבי אל בעל תכונות ספציפיות כלשהן יכולה להיות מופרכת, המאמין תמיד יכול לשנות את התכונות ולהפוך את האל שלו לכזה שלא ניתן להפריך. אם כך, ההנחה הפסוודו-מדעית האמיתית היא שאלוהים קיים. לכן למדען אסור לעשות את ההנחה הזאת במהלך המחקר שלו.

הרב שרקי לא עצר כאן. מהניסוח של דבריו עולה שביקורת המקרא מניחה שאלוהים לא קיים, ושהתורה אינה מן השמיים. יש אנלוגיה פשוטה שתעזור לכם להבין מדוע הניסוח הזה מטעה. דמיינו שאתם בחדר בו נמצאת קופסה גדולה, שתוכנה לא ידוע לכם. אני בא וטוען שבקופסה נמצא הרבה כסף מזומן. אפשרי מאד שבקופסה יש משהו אחר לגמרי. הטענה שלי מאד לא סבירה, עד שאספק ראיות לטובתה. אתם לא תשגו אם לא תניחו שאני צודק ותבקשו ממני להוכיח את דבריי. אך מה יקרה אם במהלך ויכוח איתכם אני אטען שאתם מניחים שאני טועה, ולכן השאלות שלכם לא לגיטימיות? זה ברור שאתם רק רוצים את הראיות. אני בא וטוען שאני יודע משהו על מה שבקופסה. אני זה שמניח את ההנחה ואני זה שעליו לבסס אותה. אתם פשוט חושבים בצורה ביקורתית ללא הנחות.

האנלוגיה ברורה. הרב שרקי מנסה לבסס את טענתו באותה חוברת ממנה הבאתי את הציטוט שלמעלה. כבר מתחתי ביקורת על הטיעון שלו לטובת קיומו של אלוהים. הטיעון שלו לא תקף בכלל. הוא לא מחשיב דרכים אחרות שמציגים חוקרי תנ"ך, ואף לא דרכים שיכולות לעלות בדמיון של כל אדם, שמסבירות איך הטקסט יכול היה להיכתב ללא התערבות של אלים. כעת, הוא מנסח את דבריו כאילו הם מניחים בכוונה תחילה שאלוהים לא קיים, כשבפועל הם לא מניחים שום דבר. הם מנסים לחקור את הטקסט בצורה אובייקטיבית חסרת הנחות דתיות ולראות לאן המחקר יוביל אותם. אם הם לא היו מוצאים דרכים להסביר כיצד נוצר התנ"ך ללא אלוהים, הרב שרקי היה שר מזמורים אחרים. בינתיים, הוא טוען טענות אבסורדיות נגד ביקורת המקרא עם ניסוחים שלא גורמים לו להיראות טוב בעיניי.

בניסיון להגן על הרב שרקי יהיו אלו שעלולים לומר שההנחה שאלוהים קיים לא סובלת מבעיית האינדוקציה שהצגתי. הבעיה היא שכל דבר שהוסק באמצעות למידה מהפרט אל הכלל חייב להיות בר הפרכה על מנת להיחשב למדעי. במילים אחרות, צריך שאופן הסקת המסקנות של הרב שרקי לא יערב אינדוקציה. אך החשיבו את הדוגמא הבאה מתוך החוברת של הרב שרקי (הציטוט לקוח מהמאמר שלי על הטיעון הזה):

"סיפור [כמו מעמד הר סיני] לא ניתן גם להמציא, משום שרעיון ההתגלות של הבורא הוא זר לנפש. המחשבה שבורא הכל יצא מעליונותו ויחדור לתוך המציאות כדי לצוות על האדם כיצד להכין את תבשילי השבת היא מחשבה לא נורמטיבית, והיא לא עולה על הדעת אפילו בתור בדיה"

ובכן, האמונה הזאת בהחלט לא נורמטיבית היום, בהחלט לא בשבילי, וגם לא בשביל הרב שרקי. אבל איך יודע הרב שרקי שכך היו הדברים מוקדם יותר בהיסטוריה האנושית, בתקופות שבהם התורה נוצרה? זה אפשרי לגמרי שבחברות הלא מודרניות של אותה תקופה שהיו רוויות באמונות תפלות, אמונה שכזאת תהיה נורמאלית לחלוטין. אנחנו רואים שהרב שרקי מפעיל בטיעון שלו אינדוקציה, למידה מהפרט אל הכלל. בגלל זה, המסקנה שלו חייבת להיות ברת הפרכה על מנת להיות מדעית. הבעיה היא, כפי שהסברתי, היא לא, ולכן חוקרי ביקורת המקרא לא עושים אותה.

מכל מה שכתבתי עד עכשיו נובע שלהניח שאלוהים קיים כשחוקרים את התנ"ך בצורה מדעית יהיה לא מדעי. אבל זה כמובן לא אומר שאנחנו לא יכולים לחשוב על שאלת קיומו של אלוהים מחוץ למסגרת של מחקר מדעי. בהחלט ניתן לתת משקל לטענותיו של הרב שרקי לטובת קיומו של אלוהים במסגרת דיון שבו מופעלים עקרונות החשיבה הביקורתית, תוך כדי כשאנחנו מכירים שנושא השאלה אינו מדעי. את המאמר על הטיעון לקיומו של אלוהים של הרב שרקי כתבתי מנקודת המבט הזאת.

מה שהעלו בחכתם חוקרי המקרא במהלך מחקרם משמש אותי כשאני תוקף את העמדות הדתית. ניכר מדבריהם שברגע שמשליכים הצידה את ההנחות הדתיות הדוגמטיות והפרשנויות שנלוות להן ומסתכלים על הטקסט כפי שהוא, מגלים בו אינספור סתירות פנימיות שבהחלט לא עוזרות לו להיראות כבעל השראה אלוהית. הרב שרקי מתעלם מכך שהמחקר מנסה להיות כמה שיותר אובייקטיבי. ניכר שהוא רוצה שהמחקר יהיה מוטה לכיוון הדת כמובן.

לאור המאמר הזה, אני חושב שאני יכול לומר בבטחה שהשלמתי מהפך בדעתי על הרב שרקי. הוא לא שונה מרבנים כמו הרב זמיר כהן ואחרים. גם הוא מציג טיעונים פסוודו-מדעיים, שטועים ומטעים את הרבים לגבי קונספטים בסיסיים בחשיבה ביקורתית. למרות שבגישתו יש כמה דברים טובים, העמדת הפנים שלו שהוא תומך במדע מסתירה את הועבדה שבסתר הוא חותר לערער את היסודות של הענפים במדע שאת מסקנותיהם הוא לא אוהב. כתיבת המאמר הזה, חוששני, הדגימה לי את זה.

הכתבה הזאת מעט מורכבת. ניסיתי לפשט את הנושא עד כמה שיכולתי, אבל בכל זאת, תחזיקו ראש

למדתי בישיבה תיכונית, כך שידע ביהדות לא בדיוק חסר לי. קיימים דתיים, בייחוד בקרב חוזרים בתשובה, שמידת הידע שלי ביהדות עולה על שלהם. הוא טוב יותר משלהם לא רק בכמות, אלא גם באיכות. החינוך שלי בישיבה לימד אותי לא רק מה המקורות הדתיים אומרים, אלא גם הביא לי כלים ללמוד ידע דתי חדש. בגלל מחסור בכלים שכאלו, הצורה הסמכותית שבה מציגים מחזירים בתשובה את היהדות לציבור החוזרים בתשובה גורמת לעתים לנטיעת הבנה לא נכונה של מקורות דתיים בקרבם.

לעתים ההבנה השגויה של עקרונות היהדות משתרשת בגלל שהחוזרים בתשובה לא מבינים נכונה את דברי המחזירים בתשובה. אבל לעתים קרובות מדי, היא תוצר של בורות שכורים מחזירים בתשובה על ידי מניפולציות זולות. במילים אחרות, הרבנים הללו מנצלים, בידיעה או שלא בידיעה, את חוסר הידע של החוזר בתשובה כדי לגרום לו להאמין יותר.

יש כמה פרשנים תנ"כיים שעברו את ההתעללות הזאת, ואני אביא דוגמא אחת כזאת. רש"י, או בשמו המלא רבי שלמה בן יצחק (1040-1105), כתב פירוש פופולארי על התורה. יותר מפעם אחת במהלך חיי הקצרים שמעתי רב, בדרך כלל מתנועת ההחזרה בתשובה, מצטט אותו במישרין או בעקיפין כאומר שאין להבין את סיפור הבריאה כפשוטו. בדרך כלל מצוטטים דבריו של רש"י על בראשית, פרק א, פסוק א, אלו שמתייחסים למילים "בראשית ברא". הנה דוגמא אחת בה הרב אורי שרקי מדבר על הציטוט האמור מתוך רש"י. חתכתי את החלק הרלוונטי לנוחיותכם:

אראל סג"ל: [שואל האם לומדים מדע מספר בראשית]
הרב שרקי: תראה, זה עניין של עמדה. באופן עקרוני, אנחנו מקבלים דבריו של רש"י. רש"י אומר ש"אין המקרא הזה בא אלא לומר דורשני". זאת אומרת שהמקרא, למה מתכוון רש"י כשהוא אומר "המקרא", בוודאי מתכוון למקרא כולו, כל התנ"ך כולו הוא אומר דרשוני, הוא טקסט שדורש להידרש. וברגע שאתה ניגש אליו בצורה פשטנית, אתה עלול גם לפספס את הכוונה האמיתית שלו. למשל שנאמר "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". אז התפיסה העממית אומרת שהכתוב בא לספר לנו שאלוהים ברא את העולם ומכאן ואילך מהו סדר הבריאה, מה קדם למה וכדומה.רש"י, על המקום, דוחה את כל האפשרות להבין את זה כך. שאם כך היה צריך לומר "בראשית" – או בראשית מה? – לכן אומר רש"י שאין הכוונה של הכתוב שהאלוהים ברא את העולם, אלא להפך, בשביל מה הוא ברא. בראשית – בעבור ראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
אראל סג"ל: ואז זה מעביר אותנו בכלל לשטח של עניין של מוסר ושל…
הרב שרקי: של המשמעות.
אראל סג"ל: ושל משמעות.
הרב שרקי: בדיוק. הידיעה שהעולם נברא אמורה להיות נטועה אצל הקורא עוד לפני שהוא קורא את הטקסט. כלומר, הטקסט לא בא להגיד לך שאלוהים ברא את העולם.
אראל סג"ל: כלומר, עצם העובדה שנניח שיש אנשים שאומרים, הנה תראו המפץ הגדול והנקודה הסינגולרית…
הרב שרקי: ולא עוד אלא שבאמת רש"י שם אומר "הא למדת שלא בא הכתוב ללמד את סדר המוקדמים והמאוחרים כלום". כלומר, רש"י מיד פסל אפשרות של קריאה מדעית של הטקסט.

הרב שרקי טוען בקטע הזה שמהרש"י הזה לומדים ש"כל התנ"ך כולו" אומר לנו "דרשני". במילים אחרות, הרב שרקי טוען שכל התנ"ך הוא "טקסט שדורש להידרש" – כלומר, טקסט שצריך לא להבין בדרך פשטנית (הבנה בדרך פשטנית נקראית הבנת הפשט). הוא ממשיך וטוען ש"רש"י על המקום דוחה את כל האפשרות להבין" שסיפור הבריאה צריך להיות מובן כפירוט השלבים שבהם אלוהים ברא את העולם. הוא עושה זאת על ידי ציטוט המשפט "על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום". כפי שאראה, רש"י לא אומר את שני הדברים הללו. אודה ואתוודה, זה היה עצוב לראות את הרב שרקי, אדם שכתבתי עליו מילים חמות בעבר, חוטא בהבנה כה שגויה של מאמר רש"י פשוט. דתיים מוזמנים לקחת את המאמר הזה כזיכוי הרבים. חילונים יכולים להחשיב אותו כעדות למניפולטיביות של תנועת ההחזרה בתשובה.

הפסוקים הרלוונטיים להבנת הרש"י הזה הם פסוקים א-ג בפרק א בבראשית:

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

הרש"י המדובר, דיבר המתחיל "בראשית ברא" מתחיל כך:

"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"."

רש"י אומר שהוא מפרש על דרך הדרש, כלומר, ההבנה של רש"י בחלק הזה לא תהיה המובן הפשוט של הפסוק. רש"י מסביר מה בדיוק המדרש. "בראשית ברא אלוהים" צריך להיות לפי רש"י "בשביל ראשית ברא אלוהים". רש"י מראה שהתורה נקראת "ראשית דרכו" ועם ישראל נקרא "ראשית תבואתו" במקורות שונים בתנ"ך. מכאן מסיק רש"י שהפסוק אומר למעשה "בשביל עם ישראל והתורה ברא אלוהים שמים וארץ". עד כאן הפירוש על דרך הדרש.

הרב שרקי ציטט מתוך הקטע הזה רק את תחילתו, "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". הוא טען שזה אומר שהתורה כולה לא צריכה להילקח כפשוטה. מהקשר הדברים ברש"י ברור שהוא מדבר אך ורק על הפסוק הראשון. כפי שהוא אומר "אין המקרה הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל". מיד לאחר מכן הוא מביא הסבר מדרשי לפסוק הראשון ולפסוק הראשון בלבד. אני נאלץ להודות, להתראות לטענה הראשונה של הרב שרקי.

אם לפני כן רש"י אמר שצריכים למצוא "דרש" בפסוק א, עכשיו הוא עובר להבנה פשטנית (פשט):

"ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: "בראשית בריאת שמים וארץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר"."

במילים פשוטות, כל פסוקים א-ב בעצם באים לתאר את המצב הנוכחי לפני שאלוהים ברא את הדבר הראשון, אור. המצב הנוכחי כשאלוהים בא לברוא את השמים והארץ, לפני שהם נבראו, הוא ש"הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (פסוק ב).

רש"י לא מסתפק בזה. ניתן לפרש את הפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" כאומר שהדבר הראשון שאלוהים ברא היה השמים והארץ. הפירוש במקרה הזה יהיה להחליף את המילה "בראשית" במילה "בראשונה". כלומר, הפסוק יהיה "בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". רש"י מספק ראיות לטענתו שהמילה "בראשית" צריכה להתפרש כ"בתחילת" ולא כ"בראשונה". הוא מביא מספר מקורות בתנ"ך עצמו שמדגימים שהמשמעות של המילה "ראשית" היא התחלה של משהו. אצטט את כל דבריו:

"ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה, לומר שֶאֵלו קדמו; שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב: "בראשונה ברא את השמים" וגו', שאין לך "ראשית" במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו: (ירמיהו כו א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", (בראשית י י) "רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ", (דברים יח ד) "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". אף כאן אתה אומר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וגו', כמו "בְּרֵאשִׁית ברוא". ודומה לו (הושע א ב) "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כלומר: תחילת דיבורו של הקב"ה בהושע, "ויאמר ה' אל הושע" וגו'."

אני אעבור על שתיים מהדוגמאות שהוא מביא. ירמיהו, כו, א אומר:

בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר.

הכוונה היא כמובן "בתחילת ממלכות יהויקים".

דברים, יח, ד אומר:

רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ.

ראשית שוב מתפרש כדבר הראשון. הדגן, התירוש והיצהר הראשונים הם הדברים שניתנים.

בהמשך דבריו רש"י טוען שמכל זה נובע ש"בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ" צריך להתפרש כ"בתחילת ברוא אלוהים את השמים ואת הארץ" (ברוא – ו"ו בצליל של האות O) ומשווה את זה לפרק א, פסוק ב בהושע שאומר:

תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה.

במילים קצרות, טענת רש"י פשוטה. ראשית מצביעה על התחלה של משהו. הצירוף של האות בי"ת בתחילת המילה מצביעה על כך שמה שבא אחרי המילה "ראשית" הוא תיאור זמן. הזמן הוא "תחילת בריאת השמים והארץ". כל מה שאחרי כן הוא תיאור המצב כמו שהוא בזמן שאלוהים התחיל לברוא את השמים והארץ. כך יוצאת הפרשנות שרש"י הציג בהתחלה "בראשית בריאת שמים וארץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר".

אני צריך להדגיש את זה שוב, כי זה חשוב. הפסוק המקורי אומר:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם

רש"י מבין שהפסוק רוצה לומר:

"בראשית בריאת השמים והארץ על ידי אלוהים, הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"

רש"י צריך להתמודד עם קושי נוסף. הוא טען שכדי שנוכל לפרש שפסוק א בא לומר שהשמים והארץ נבראו ראשונים, היה צריך להיות כתוב "בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". אבל יש דרך אחרת להוציא מפסוק א את המשמעות שהשמים והארץ נבראו ראשונים. הוא כותב:

ואם תאמר: להורות בא שאלו תחילה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אלו

רש"י מציג טענה שעלולים לטעון נגדו. יכולים לבוא פרשנים שיטענו שמילה אחת לא כתובה כאן, "הכל". לטענתם הפסוק הזה למעשה צריך להיות מובן כ"בראשית הכל, כשלא היה כלום, ברא אלוהים שמים וארץ". הפסוק לדבריהם אומר משהו על סדר הבריאה. הוא לא תיאור הזמן והמצב שרש"י אומר שהוא.

רש"י מציג מקרים בתנ"ך שמראים שקיימים מצבים בהם מילה אחת שדרושה להבנת פסוק נשמטה:

"ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו: (איוב ג י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי ישאנו, וכמו (עמוס ו יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא פירש "אם יחרוש אדם בבקרים", וכמו (ישעיהו מו י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא פירש "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דבר אַחֲרִית דבר""

עמוס ו, ב אומר:

הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.

לא מצוין מי יחרוש בבקרים. היה צריך להיות רשום "אם יחרוש אדם בבקרים".

ישעיהו, ח, ד אומר:

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.

הפסוק לא מפרש ראשית ואחרית של מה. כפי שרש"י כותב, היה צריך להיות כתוב "מגיד מראשית דבר אחרית דבר".

שימו לב איך הוא סותר את טענת האנשים הללו. כאן מגיע החלק הקריטי:

"אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה המקרא בריית המים מתי היתה. הא למדת שקדמו המים לארץ."

רש"י מצביע על פסוק ב שם נאמר "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". הוא מצביע על כך שלפני הפסוק הזה אין אזכור של בריאת המים. הוא ממשיך ואומר:

"ועוד, שהשמים מאש ומים נבראו."

בריאת השמים מתוארת בהמשך הפרק בפסוקים ו-ח. שימו לב מה כתוב:

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.  ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

הרקיע, השמים, הוא למעשה מה שמבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. אם אין מים, אין לרקיע בין מה למה להבדיל. שתי עובדות עמדו לפני רש"י. לא כתוב לנו שהמים נבראו לפני שמתייחסים אליהם לראשונה בפסוק ב וצריכים מים כדי ליצור את השמים והארץ. הן גרמו לרש"י להבין שלא ניתן לפרש את פסוק א כ"בראשית הכל ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". שיטתו היא שהפסוקים הללו הם תיאור המצב של היקום בזמן תחילת תהליך הבריאה של היקום.

כאן אומר רש"י את מה שמצטט הרב שרקי בסרט:

"על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום."

כאן אומר רש"י סך הכל שאין קייס לטוען שבראשית פרק א, פסוק א אומר שהשמים נבראו ראשונים לפני הכל. הרב שרקי טען שהוא אומר שכל סיפור הבריאה, ומהקשר דבריו כל התנ"ך כולו, לא מספר את הסדר של הבריאה או כל עובדה אחרת על הטבע, ולכן אי אפשר לקרוא את הטקסט ב"קריאה מדעית" (ביטוי של הרב שרקי). הבעיה היא כמובן שלא כל חוזר בתשובה יודע לקרוא ולהבין את שפת רש"י. לכן רבים מהם פגיעים למניפולציה הזולה שהפעיל הרב שרקי. בשביל זה אני פה.